בית חדש

SpiritlsReal

אלבום זה מוקדש ל:

סוזי אחותי היקרה

על בית חדש:

חלק מקיומה העתידי של מדינת ישראל, תלוי בחלקו בתנועות דוגמת בבית חדש.

אין אנשים אשר הטביעו באופן מיוחד את חותמם ביקום ללא תחושה ברורה של זהותם הרוחנית האישית.

כאן בישראל, הרבה מאיתנו איבדו את הקשר עם אות חיבוק שמימי ונפלא הגלום בחכמה העברית ובהליכותיה.

ישנם הרבה כלים בסימפוניית הרוח, ורובם נפלאים, נפלאים וקדושים.

אך החכמה העברית היא הכלי שלנו- ורק על ידי למידת התווים שלה, הלחן המופלא שלה, אנו מצטרפים לסימפוניה של הרוח האוניברסלית.

זו היא הזהות שלנו.

פרויד כבר אמר שהיחיד אינו יכול להיות חזק ובריא, כאשר הוא חי בהכחשה..

חברים מתוקים וקדושים- ברוכים הבאים הביתה!

“בית חדש” ×”×™× ×” תנועה רוחנית יהודית שאינה קשורה לשום ממסד דתי.

אנו מחוייבים להחיות את מקורות החוכמה העברית ולפתוח אותם בפני כל אחד ואחת, כך שיוכל לנהל דו שיח אישי עם העושר התרבותי בו התברכנו, בדרך המדברת לנשמתו הייחודית.

אנו מאמינים שבדרך זו של השבת החוכמה העברית אל האדם הפרטי ובעיקר אל הרוב החילוני ×”×—×™ במדינת ישראל – ניתן להביא לשינוי מעמיק אשר יתרום להתפתחות הרוח האנושית והקיום הפיזי, ויוביל בהדרגה לריפוי עמוק של העולם.

את “בית חדש” מוביל הרב מרדכי גפני, רבי שמחויב ואוהב את העולם הרוחני וההלכתי של עם ישראל לדורותיו ואינו כפוף לאף זרם או ממסד.

רבי גפני ואברהם לידר הנם ראשי קהילת בית חדש. הם עובדים בצמידות עם יו”ר הועד שולה טורבטי, סגנית היו”ר מתוקה בנג’מין והיו”ר הבינלאומי ×’’ייקוב נר-דויד.

לקבלת מידע על לוח האירועים השנתי שלנו ולמידע נוסף :

www.bayitchadash.org

info@bayitchadash.org

משרד ראשי בישראל:

972-3-6839777

972-50-7978033

1. שלום עליכם

לחן: שנדרה לקומב (???)
גירסה עברית: גבריאל מאייר

רבי גפני:

לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. בעבור האיחוד בין הגברי והנשי, המים העליונים והמים התחתונים.

יבוא מיכאל

יבוא גבריאל

יבוא אוריאל

יבוא רפאל
דברי דהרמה – רבי גפני:

מלאך הוא כולנו; מלאך הוא ישות שמיימית ומלאך הוא שליח בן תמותה של האלוהות. אנו כולנו שליחים של האלוהות. אנו כולנו מלאכים האחד לשני. ממש ברגע ×–×” מישהו מחכה לך ליצור קשר. מישהו מחכה לך לחבקו. ברגע ×–×” מישהו נזקק לך ואת היחידיה בעולם כולו שיכולה להיות המלאך שלו. האלוהות לא יכולה לעשות זאת בלעדייך… היא מחכה לך שתהיה המלאך שלה. אל תחכה.. … פתח לבבך וכל הלבבות אשר אתה משתוקק להם ייפתחו ויאמצו אותך פנימה.

2. זמרו לה’

לחן: מילטון נסכימטו (???)

גירסה עברית: תהילים

רבי גפני:

אנו יוצאים לטיול, מסע למרכז הנשמה, המסע של שבת. ×–×” כבר כאן, נירוואנה, העולם הבא. בשבת אנו יודעים שהמציאות כבר מושלמת – רק צריכים לפקוח את העיניים. הסוד הוא בעיניים. המשורר הדגול לנגסטון היוז: מהו גורלו של חלום שנחמץ, האם הוא מתבייש כצימוק בשמש?” בשבת אנו חיים את החלום.

זמרו לה’ בכינור, בכינור בקול זמרה

בחצוצרות, בקול שופר, הריעו לפני המלך ×”’

ירעם הים ומלאו, תבל ויושבי בה

נהרות ימחאו כף, יחד הרים ירננו

דברי דהרמה – רבי גפני

שבת- ויפאסנה עברית, 2000 שנה לפני הויפאסנה… כאשר אינני צריך להמתין למשיח — משום שהמשיח כבר כאן. אינני צריכה להגיע לשום מקום משום שאני כבר הגעתי.

זוהי המאה השנייה לפנה”ס [[[ בישראל. התלמידים ניגשים למורם ואומרים: “יש איזה אדם התוקע בשופר בגליל וטוען שהוא המשיח. האם זו אמת מורנו?”

המורה פותח את החלון ומושיט את ידו החוצה כדי לחוש את הרוח. אחרי דקה של ריכוז הוא אומר: “לא, אין זו אמת.”

רוב התלמידים מתרשמים עמוקות מיכולתו של מורם לחוש את המציאות הרוחנית דרך הרוח המנשבת בחוץ. ואולם דעתו של אחד התלמידים, הדיוט ×¢×– מצח, לא × ×—×”. “אם האינטואיציה הרוחנית שלך ×›×” גבוהה,” הוא שואל את המורה, “×›×™ אז למה ×”×™×” עליך להושיט את ידך החוצה מהחלון? למה לא יכולת לחוש את האוויר בחדר כדי לראות אם הגאולה ×”×’×™×¢×”?”

×¢× ×” המורה ברוך: “משום שבחדר שלי המשיח כבר ×”×’×™×¢.”

3. לכה דודי

לחן: מנו קאו (???)

גירסה עברית: ר’ שלמה הלוי אלקבץ

לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה

לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה

שמור וזכור בדבור אחד

השמיענו אל המיוחד

×”’ אחד ושמו אחד

לשם ולתפארת ולתהלה

לקראת שבת לכו ונלכה

כי היא מקור הברכה

מראש מקדם נסוכה

סוף מעשה במחשבה תחלה

מקדש מלך עיר מלוכה

קומי צאי מתוך ההפכה

רב לך שבת בעמק הבכא

והוא יחמול עליך חמלה

התנערי מעפר קומי

לבשי בגדי תפארתך עמי

על יד בן ישי בית הלחמי

קרבה אל נפשי גאלה

התעוררי התעוררי

כי בא אורך קומי אורי

עורי עורי שיר דברי

כבוד ×”’ עליך נגלה

לא תבושי ולא תכלמי

מה תשתוחחי ומה תהמי

בך יחסו עניי עמי

ונבנתה עיר על תלה

והיו למשיסה שאסיך

ורחקו כל מבלעיך

ישיש עליך אלהיך

כמשוש חתן על כלה

ימין ושמאל תפרוצי

ואת ×”’ תעריצי

על יד איש בן פרצי

ונשמחה ונגילה

בואי בשלום עטרת בעלה

גם בשמחה ובצהלה

תוך אמוני עם סגלה

בואי כלה בואי כלה

לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה

דברי דהרמה – רבי גפני

בשבת אנו מברכים את הכלה- הנשיות הקדושה- המלכה- השכינה האהובה; בשבת אנו יודעים שכל הריפוי שאנו נזקקים לו נמצא באותו הרגע בו אנו נמצאים. אם אנו לא נרפאים זהו רק מפני שאנו לא נוכחים בעומק הנצחי של הרגע. לקבל את שבת המלכה זה להדליק את הפנס. חברים מתוקים; פתחו את לבבותיכם וקבלו סיפור על הפנס!
יום אחד ב1904- ×”×’×™×¢×” רכבת מווסטצ’סטר, ועמדה לחצות את הגשר. באותם ימים ×”×™×” ניצב על הגשר איש עם פנס שתפקידו ×”×™×” לאותת לרכבת מתי היא יכולה לעבור. כשהיה שומע את קול צפצופה של הרכבת, הוא ×”×™×” מהבהב בפנסו כשהגשר ×”×™×” מורם. אם × ×”×’ הרכבת לא ×”×™×” רואה את הבהובי הפנס, הוא ×”×™×” מבין שהגשר נמצא במקומו ואפשר לעבור.
באותו יום שישי בסביבות שלוש בבוקר נפלה הרכבת למים. היתה זו תאונה קשה, אסון גדול. אנשים נהרגו ונפצעו, והדרך נסגרה לתקופה של שמונה-עשר חודשים. מובן שהכול רצו לדעת מי האשם.

החשד נפל באופן טבעי על המאותת. אחרי הכול היה הוא האחראי לאותת כשהגשר מורם ולא ניתן לעבור. אבל הוא טען לחפותו בכזה להט, שבית המשפט לא יכול היה להכריע במקרה.

אחרי שישה חודשים של דיונים מתישים החליט עורך דינו לעשות הפסקה דרמטית ולהעלות את מרשו על דוכן העדים.

“מהו עיסוקך?” שאל.

” אני המאותת,” הוא ×¢× ×” ללא דיחוי.

“איפה היית באותה שעת בוקר יום שישי שמדובר בו?”

“בעמדה שלי,” הוא ×¢× ×” בשקט.

“ראית את הרכבת המתקרבת?”

“כן.”

“היית שתוי?”

“לא אדוני, אני לא שותה אף פעם.”

“אם כן ספר לבית המשפט מה קרה כשראית את הרכבת המתקרבת. האם אותת בפנסך או לא?”

שקט השתרר באולם. אפשר היה לשמוע את הרחש החרישי של נשימותיהם של אנשים ועפרונות הכתבים הרצים על הנייר.

המאותת, שעד ×›×” ×”×™×” רגוע לחלוטין, החל לגמגם. ×›-×›-×›… כן. אני אות-ת-ת…תתי עם הפנס,” הוא פלט לבסוף.

חבר המושבעים ×”×™×” אובד עצות מול גמגומו — האם ×”×™×” ×–×” סימן לכך שהוא משקר? הם התווכחו ארוכות, אבל לבסוף החליטו להאמין לו. הוא זוכה. כשעזב אחרון האנשים את האולם והסניגור נשאר לבד עם מרשו, הוא התפרץ. “אני מגן עליך שישה חודשים!” הוא צעק. “עבדתי יום ולילה. בקושי ראיתי את אשתי וילדי, ואתה אמרת לי שאתה ×—×£ מפשע, אז למה הגמגום של אדם אשם? כמעט הפסדנו. האם שיקרת לי כל החודשים האלה?”

המאותת הביט בעצב בעורך דינו. “מעולם לא שיקרתי לך… פשוט תמיד שאלת אותי את השאלה הלא נכונה,” הוא אמר. “שאלת אם אותתי עם הפנס. שכחת לשאול אם הוא דלוק.”

4. מזמור שיר

לחן: קיילה דיניס

גירסה עברית:תהילים

רבי גפני:

“סינסטזיה” (מיזוג חושים) – כאשר את יכולה לשמוע את האור ולראות את הקול. פעם ראיתי את הצליל של נעימת השבת. ראיתי את המלך והמלכה של שבת פוסעים בשלהי הלילה ברחובות ירושלים, רוקדים בינות לאבנים.

מזמור שיר ליום השבת, טוב להודות לה’

להגיד חסדיך, אמנותך בלילות

דברי דהרמה – רבי גפני:

אני רן את שיר השבת כאשר אני חווה את החוויה הפשוטה והעמוקה של להיות נאחז בכנפי השכינה. האל הוא רועי ולאן שלא אפול , אפול לידי האלוהות. זוהי לא פילוסופיה או הערות שוליים מחוכמות במחקר אקדמאי; הכוונה שלנו כאן היא פשוט להכיר את הרועה.

בשנת 1983 נערכה בלונדון תחרות קריאה. קהל רב נאסף כדי לשמוע שחקנים שייקספירים קוראים את פרק ×›”×’ בתהילים הפותח במשפט “×”’ רועי לא אחסר”. הקוראים התחרו על פרס משמעותי שיוענק לטוב מביניהם. ככל שנמשך הערב, כן נראו סיכויי הניצחון של שחקן צעיר מהאזור הכפרי של אנגליה כטובים ביותר. הוא קרא היטב, ידע להשתמש בקולו וריגש את הקהל באמצעות היגוי נכון ותשומת לב לגוני גוונים של הקול. מחיאות הכפיים שליוו את הקריאה המסיימת קבעו באופן חד משמעי שהוא אכן חביב הקהל. כשירד המועמד האחרון מהבמה, והשופטים התכוננו להעניק את הפרס לשחקן הכפרי הצעיר, הופיע לפתע מירכתי האולם איש זקן נמוך קומה וכפוף קמעה. הוא התקרב אל השופטים ואמר:

“סלחו לי, אם אפשר במחילה, גם אני הייתי רוצה הזדמנות לקרוא את פרק התהילים”.

בדיבורו של האיש ניכר שמץ של מבטא זר, והוא חבש כובע שחור משונה למראה. השופטים התייעצו ביניהם שעה ארוכה וניסו להחליט אם להניח ליהודי הזה להשתתף בתחרות שלהם. בסופו של דבר גבר הנימוס על הפחד מפני זרים והם הרשו לו לעלות לבמה. האיש פילס לו דרך אל המישורת, התמקם, כחכח בגרונו כמה פעמים ובקול רך, העדין שבעדינים פתח וקרא:

“אדוני רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני…”

כשאמר אדם שברירי ×–×” את פרק התהילים המשרה רוגע, המדבר על ביטחון וחוסן שניתן למצוא בחסות נוכחותו של האל, החריש האולם כולו. ×›×” סמיכה הייתה השתיקה, שהיא הייתה ניתנת למישוש. הקהל מצא את עצמו שעון בכיסאותיו קדימה, מתעטף במילים ” גם ×›×™ אלך בגיא צלמוות לא אירע רע ×›×™ אתה עמדי.” באותה עת כבר סיים האיש הזקן את הופעתו המכשפת, והאולם כולו נמלא בשקט כגון ×–×” ששרר בעולם לפני בריאתו.

חלפה לה דקה, חלפו שתיים, עד שהחל מישהו למחוא כף. פה ושם נשמעו מחיאות כפיים ספורות ומהוססות, ואז פרץ האולם כולו בקול מחיאות רועם. התשואות העצומות והספונטניות הדהדו, כשהן מקימות את האנשים על רגליהם וגורמות להם למחוא כף בהתלהבות למשך זמן שנדמה כנצח. עד שרק התשישות הרשתה למחיאות הכפיים לגווע.

גם כך הוענק הפרס לשחקן הצעיר מהמחוזות הכפריים של המדינה. היה איזה פרט טכני שאיפשר לשופטים לפסול את מועמדותו של האיש הזקן, אך אף אחד לא השתכנע בצדקת השופטים, במיוחד לא השחקן הצעיר עצמו. בעוד הקהל מתפזר, זרק השחקן הצעיר את זר הפרחים שניתן לו ורץ אחרי האיש הזקן.

“בבקשה ממך, אמור לי… כלומר, למדתי משחק במשך כל ×—×™×™, והתאמנתי במיוחד בכישורי קריאה, והנה אין בכלל מה להשוות את הופעתי לזו שלך. אני יודע שהערב אתה היית המנצח האמיתי, אך סלח נא לי, קולך אינו ערב משלי, ואינך קורא בשטף כמוני וגם המבטא שלך זר. אם כך איך עשית זאת? מהו הדבר שאתה יודע ואני לא?”

והאיש הזקן חייך בחביבות אל האיש הצעיר, נתן בו את עיניו הטובות והנטועות בפניו הקדושות מכל קדושה ואמר לו:

“איש צעיר יקר, ההבדל בינך לביני הוא שאני מכיר את הרועה… אני מכיר את הרועה.”

5. עשה מהאל

לחן: מיריה ניביירו

גירסה עברית: גבריאל מאיר

רבי גפני:

לכולנו יש קופסה. ובקופסה נמצאים חפצינו. זהו לא מבנה גופינו, לא חשבון הבנק שלנו ולא הכישרון שלנו. אלה תקוותינו, פחדינו, חלומותינו. זהו השיר שרק את יכולה לכתוב, רק אתה יכול לשיר אותו. הדרך לחיות, לצחוק, לאהוב, להיות בעולם שהוא שלך ורק שלך. זהו לא טביעת האצבע שלך, זו טביעת הנשמה שלך.

עשה מהאל מציאותך, עשה מהאל מציאותך

והוא יגלה בך את עצמך

דברי דהרמה- רבי גפני:

ישנה רק דרך אחת להפוך לאלוהים שהינך; והיא לחיות את טביעת נשמתך — העומק האין-סופי של הסיפור שלך. סיפורך הוא הייחוד שלך — ייחודך הנצחי. בשפת המקובלים, הרמה הגבוהה הזו של מודעות רוחנית נקראת יחידה.

זהו המקום הגבוה ביותר שבו מתוך לבדיותנו אנו מתמזגים עם הכול, המקום שבו הדחפים הסותרים — להתבדל ולהתמזג — הופכים לאחד.

להלן תיאור של מצב זה מתוך טקסט קבלי בן אלף שנה:

כשמישהו מתאחד עם אלוהים שהוא האָלף של העולם, הוא הופך לאדם… אדם חייב להפריד את עצמו… מדברים, עד למידה שבה יעלה דרך כל העולמות ויהיה באחדות עד שתתמזג הווייתו… ואז ייקרא אדם.

מפתח הקטע הזה הוא שבמקום המוחלט של ההתמזגות, שבו האדם המתקדש הופך לחלק מהאחד, הוא מוצא גם את עצמו. שם הוא נקרא אדם. אדם, שמו של בן האנוש הארכיטיפי, הוא השם האולטימטיבי, וכפי שאנו יודעים, שם הוא סמל טביעת הנשמה. לבדיות מחוללת עם האחדות הכולית.

6. מעריב ערבים

לחן: פיירו י. חוזה

גירסה עברית: ספר תפילה יהודי

ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים, ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים, ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו, בורא יום ולילה, גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ומעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ולילה.

יהוה צבאות שמו, אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד.

ברוך אתה יהוה, המעריב ערבים.

דברי דהרמה – רבי גפני:

זוהי הברכה מהזמן של המדיטציה של הערב. הלילה נקרא כאן ערב, ×›×™ משמעו של ערב הוא גם מתוק, משום שבזמנים ×”×›×™ קשים של החשיכה, חבויה גם מתיקות גדולה. אין פניות שגויות בחיים. גם בלילה אתה חייב להבין “שכל מקום שבו היית, היית חייב להיות”- הבטחת האלוהות היא שכל עיקוף הוא יעד בפני עצמו.

מדי בוקר היה הולך שואב המים של העיירה סטניסלב מהבאר בקצה העיירה דרך אותם רחובות, נושא את שני דליי המים שלו אל לקוחותיו. יום אחר יום היה עושה את שגרת עבודתו מתוך שמחה פשוטה.

יום אחד הוא ×”×™×” שמח במיוחד ופרץ בשיר בעודו הולך בדרך. אבל שירו הופרע בידי קול בכי שהגיע מאחד מדלייו. קרא אליו הדלי: “איך אתה יכול לשיר בשמחה כזאת? אתה עיוור? אתה לא שם לב איזה דלי פגום אתה מחזיק ביד שלך? אתה לא רואה שכבר שנים אני דולף? תסתכל בדלי האחר שלך; הוא לא דולף. אני לא יודע למה לא הפכת אותי כבר מזמן לחומר בערה. איזו תועלת יש בדלי דולף!?”

×¢× ×” שואב המים לדלי שלו ברוך: “לא, דלי שלי, אתה הוא העיוור. מה התועלת בדלי דולף אתה שואל? תסתכל ותראה.”

כשאמר מלים אלה, החווה שואב המים בידיו בתנועה רחבה אל הקרקע שמתחת לדלי, מצביע על אותו השביל שבו פסעו שנים רבות. “הסתכל, דלי דולף שלי, הסתכל בצד השביל שלך — החינניות הצהובות, תותי הבר האדומים, עלי העשב הרייחניים. עכשיו הסתכל בצד השני של השביל, על הקרקע שמתחת לדלי השלם והלא דולף; אין שם כלום מלבד חצץ ולכלוך. כל היופי ×”×–×” נוצר ממש בזכות הדליפה שלך. אתה משקה כבר שנים את הצד ×”×–×” של השביל, הופך אותו לרחוב היפה ביותר בסטניסלב. הדליפה שלך היא מה שגורם לי לשיר!

7. קדוש

לחן: אנונימוס ויוסף פנטון (?????)

גירסה עברית: סידור התפילה

רבי גפני:

קדוש קדוש קדוש — מה ×–×” להיות קדוש? לפני אדני — להיות קדוש ×–×” להיות מבפנים של האל. להיות בפנים של פני האל.

קדוש, קדוש, קדוש, יהוה צבאות

אין כאלוהינו אין כאדונינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו

מי כלאוהינו, מי כאדוננו, מי כמלכנו, מי כמושיענו

נודה לאלוהינו, נודה לאדוננו, נודה למלכנו, נודה למושיענו

ברוך אלוהינו, ברוך אדוננו, ברוך מלכנו, ברוך מושיענו

אתה הוא אלוהינו, אתה הוא אדוננו, אתה הוא מלכנו, אתה הוא מושיענו

דברי דהרמה- רבי גפני:

המינוח העברי לקודש הקודשים הוא לפני ולפנים. אין זה רק במשמעות הפיסית, זאת אומרת שזה היה המקום הפנימי ביותר בבית המקדש. אכן, מלמדים המיסטיקנים, ההיפך הוא הנכון- קודש הקדשים מוקם בחלק הפיזי הפנימי ביותר, דווקא על מנת לעורר את התחושה הרוחנית של הפנימיות, שהיא היא המפתח לארוס.

בביטוי ארכיטקטוני נוסף של רעיון זה, במקדשים של המסדר המסוני, ישנן דלתות הנפתחות רק מבפנים. אדם חייב להושיט ידו דרך פתח בדלת על מנת לאחוז את הידית מבפנים. המסר- בכדי לפתוח את השערים למסתורין, אדם חייב לגשת מבפנים. בנוסף, פיתחה זו עוצבה כלב. ארוס- הכמיהה לפנימיות- הינה מהות האהבה. כמובן שהמסדר המסוני התחיל מהטמפלרים, מסדר של מיסטיקנים נוצריים בירושלים שהבינו לעומק והתאהבו עם הארוס של המקדש.

וכל ×–×” הוא רק ההתחלה. הישארו איתנו, ×›×™ קסם השפה, קסם האותיות, רק החל. למילה “פנים” ישנם עוד שתי משמעויות בנוסף. הראשונה באופן לא מפתיע היא פרצוף. הפרצוף הוא האזור בו הפנימיות שלי מתגלה. ישנם 45 שרירים בפרצוף. רובם אינם הכרחיים לתפקוד הביולוגי של הפרצוף. על פניו, מטרתם העיקרית היא לבטא עומק רגשי וניואנסים. אלה שרירי הנשמה. כל שריר בפרצוף משקף עוד רובד של עומק ופנימיות..כשאני אומר “אני צריך לדבר פנים מול פנים” אני בנזקקות ארוטית לשיחה פנימית. בשלב ×–×”, כל הטלפונים הסלולוריים והשירותים המתקדמים באינטרנט, לא יתנו את מה שאני זקוק לו, ככל שהאמצעים האלו יעילים ומועילים, הם אינם ארוטיים. שיחות הנובעות מארוס אמיתי כמעט ואינן מתרחשות דרך האינטרנט.

הקסם ממשיך. ישנה משמעות שלישית לשורש העברי פנים. היא גם קשורה למילה לפני, במשמעות של להופיע לפני ×”’. ספציפית, בספר ויקרא מסופר על הכהן הגדול במקדש, שביום כיפור, יום הזיווג בין שמים וארץ, נכנס “לפני ולפנים” – לפני ×”’.

×–×” נשמע קצת כזימון להופעה בפני שופט בבית משפט, אשר בדרך כלל אין ×–×” מאורע משמח. לעומת זאת, למיסטיקנים העבריים, המושרשים עמוקות בקסם השפה, זהו מאורע שונה לגמרי. זכרו שכל שלושת המשמעויות — בפנים, פנים, לפני — נובעות מאותו השורש העברי. אם כן, מהותו של יום הכיפורים אינה הציווי להופיע “לפני ×”'” במובן של הזמנה לבית המשפט. מהותו של היום היא הזמנה לחיות מבפנים פניו של האל. כאשר המסע אל האל מגיע אל קצו, המסע בפנים האל רק מתחיל.

8. לב טהור

לחן: שנטם זוהר

גירסה עברית: תהילים

לב טהור ברא לי אלוהים

ורוח נכון חדש בקרבי

אל תשליכני מלפניך

ורוח קודשך אל תקח ממני

.

דברי דהרמה – רבי גפני:

אחד המורים הגדולים בזמן המודרני ×”×™×” קלונימוס קלמן, הרבי מפיאסצנה, שנרצח בגטו ורשה. הוא אמר שילדים בני חמש כבר זקוקים למורה: הם זקוקים למישהו שיחבר את נשמתם לשמים. על כן הוא הקים ממלכת ילדים. ×”×™×” לו בית ספר שלמדו בו אלפי ילדים, והוא ×”×™×” אביהם, אמם, חברם הטוב ביותר. הוא הועבר בידי הנאצים לגטו ורשה ב1940-. שם הוא כתב ספר מופלא בשם “האש הקדושה”, המסכם את השיעורים שהעביר בחשכת הגטו. הוא נרצח במחנה המוות טרבלינקה.

כשיצא ספרו לאור אחרי שהסתיימה המלחמה, ×”×›×” בי יופיו; הוא חדר עמוק ללבי. שאלתי בכל מקום אפשרי: “איפה הילדים האלה? אותם ילדים יקרים ששמעו את השיעורים האלה מדי שבוע? אני אשמח מאוד לדבר איתם.” נאמר לי שלא שרד מהם איש, אף לא אחד.

אבל יום אחד, לפני כמה שנים, הלכתי לאורך רחוב הירקון בתל אביב, ומולי ראיתי איש גיבן. כל כך עקום. כל כך עקום. פניו היו יפיפיות, אבל כל צורת גופו היתה מעוותת. הוא טאטא את הרחובות. היתה לי הרגשה שזהו איש מיוחד, ולכן אמרתי: “שלום עליך.”

הוא ×¢× ×” לי בפולנית כבדה. שאלתי אם הוא מפולין. והוא אמר: “כן אני מפיאסצנה.” לא האמנתי למשמע אוזני — פיאסצנה! שאלתי אם ראה אי פעם את קלונימוס קלמן הקדוש מכולם, הרבי מפיאסצנה. הוא אמר לי: “מה זאת אומרת ראיתי אותו? הייתי תלמיד בבית הספר שלו מגיל חמש עד גיל אחת-עשרה. כשהייתי בן אחת-עשרה הלכתי לאושוויץ. הייתי כל כך חזק שהם חשבו שאני בן שבע-עשרה. הצליפו בי והכו אותי ובעטו בי, ומעולם לא שבתי לאיתני; לכן אני נראה כך. אין לי אף איש בעולם. אני לגמרי לבד.”

הוא המשיך לטאטא את הרחוב.

אמרתי: “ידידי המתוק אתה יודע, כל ×—×™×™ חיכיתי לראות אותך, אדם שראה את הרבי מיפאסצנה, אדם שהיה אחד מילדיו. ספר לי בבקשה אחת מתורותיו.”

הגיבן הביט בי בזעם: “אתה חושב שאתה יכול להיות באושוויץ חמש שנים ועדיין לזכור את התורות שלו?”

“כן, אני בטוח בכך,” אמרתי. “התורות של הרבי — איך יכולת לשכוח אותן?”

ואז הוא אמר: “בסדר, ×—×›×”.” הוא הלך אל הברזייה לרחוץ את ידיו. הוא סידר את עניבתו, לבש את מקטורנו ואז אמר לי שוב: “אתה באמת רוצה לשמוע את ×–×”?”

“אני נשבע לך, אני אספר את התורה שלך בכל העולם.”

אז הוא התחיל: “אני רוצה שתדע שמעולם לא היתה שבת כמו אותה שבת. רקדנו מאות ואולי אלפי ילדים, והרבי שר שיר ברכה למלאכים הקדושים, ובזמן הארוחה הוא אמר דברי תורה בין המנות. ואחרי כל דבר תורה הוא ×”×™×” אומר: ‘ילדים, קינדערלאך, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו.'”

נאנח הגיבן: “אתה יודע, הורי אינם, כל משפחתי, כולם מתו. וככה הייתי באושוויץ לבדי ורציתי להתאבד. וברגע האחרון יכולתי לשמוע את המורה שלי אומר: ‘ילדים עשו משהו טוב למישהו אחר. ילדים עשו משהו טוב למישהו אחר.'”

הוא הישיר מבט אל ×¢×™× ×™: “אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות באושוויץ בלילה? אנשים שוכבים על הרצפה בוכים, ולאף אחד כבר אין ×›×— להקשיב יותר לסיפורים שלהם. הייתי הולך מאיש אחד לאחר ושואל: ‘למה אתה בוכה?’ והם היו מספרים לי על ילדיהם, על נשותיהם, אנשים שלא יזכו לראות יותר בחיים האלה. הייתי אוחז בידיהם ובוכה איתם. וכך הייתי עובר מאדם לאדם. ×–×” ×”×™×” נותן לי כוח ליום הבא.

“כשהגעתי שוב לקצה גבול היכולת שלי… שמעתי את קולו של הרבי שלי. אני רוצה שתדע שאני כאן בתל אביב ואין לי אף איש בעולם. ירדתי לחוף, חלצתי את נעלי, ועמדתי להיכנס אל תוך הים ולהטביע את עצמי, ולא יכולתי שלא לשמוע את קולו של הרבי שלי אומר: ‘ילדים, קינדערלאך, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו, הדבר הגדול ביותר בעולם הוא לעשות טוב למישהו.'”

הוא התבונן בי שוב לזמן ארוך ואמר: “אתה יודע כמה טובות אתה יכול לעשות ברחובות העולם?”

והוא המשיך לטאטא את הרחוב.

×”×™×” ×–×” סוף הקיץ, והייתי צריך לחזור לארצות-הברית למשך הסתיו. אבל כשחזרתי לתל אביב הלכתי לרחוב הירקון לחפש את הגיבן הקדוש. לא יכולתי למצוא אותו. שאלתי כמה אנשים, והם אמרו לי: “מה, אתה לא יודע? הוא הלך לעולמו בתחילת הסתיו.”

9. מודה

לחן: הרב שפע גולד
מילים: ספר תפילה יהודי

מודה אני לפניך מלך חי וקיים

מלך חי וקיים

שהחזרת בי נשמתי

בחמלה רבה אמונתך

דברי דהרמה – רבי גפני:

מודה אני לפניך במשמעות הסוד העמוקה — אני מאמץ את העצמי שלי- כפי שהמאסטר הרוחני הרב אברהם קוק קורא לזה : האני העצמי שלי — וכשאני עושה זאת אני מגיע להבנה שאני המשיח. אני חלק ממה שהמאסטר החסידי הקדוש ר’ נחום מצ’רנוביל × ×”×’ לקרוא “קומת משיח”; יש חלק בגאולה אשר יכול להתגלות רק דרכי.

×”×™×” ×”×™×” מנזר שראה ימים טובים יותר. לאחר דעיכה שנמשכה שנים רבות נותרו בו רק חמישה נזירים מזדקנים. יום אחד פגש אב המנזר את הרב המקומי תוך כדי טיול ביער וחלק עמו את מצוקתו. איך יוכל למשוך מועמדים חדשים למנזרו? הקשיב הרבי באורך רוח ובאהדה, אבל לא יכול ×”×™×” להעלות בדעתו משהו שאב המנזר לא ניסה עדיין. כשנפרד מהרבי בברכת שלום עצובה והחל לשרך את רגליו חזרה למנזרו הגווע, נדלק לפתע בעיניו של הרבי זיק שובב. “יש דבר אחד שאני יכול לספר לך,” הוא קרא אל אב המנזר. “×–×” לא משהו ודאי, אבל ×–×” עשוי לעזור. יש לי ידיעה ממקור מוסמך שאחד מאנשי המנזר עשוי להיות המשיח.”

כך אמר, ונעלם לפני שהספיק אב המנזר לבקש הסבר.

כשחזר למנזר, חלק אב המנזר את המסר החידתי של הרבי עם הנזירים. מבולבלים ולא מבינים את משמעות הדברים, ניסו הנזירים לדחוק אותם אל ירכתי מוחם.[[[ אבל במהלך מילוי מטלותיהם היומיומיות, החלה אותה השאלה לנקר במוחו של כל אחד מהם: אם המשיח עשוי להיות אחד מאיתנו, מיהו?

×–×” חייב להיות אב המנזר, חשב כל אחד מהם בתורו. הוא ×”×™×” מנהיגנו שנים ×›×” רבות. הוא החזיק אותנו ביחד לאורך כל השנים הקשות האלה, וּודאי שהמשיח חייב להיות מנהיג דגול. אולי באמת ×–×” אב המנזר. אבל אז, תהו אחדים מהם, מה בנוגע לג’ון המלומד? יום ולילה הוא לומד את הכתבים הקדושים. אולי מתחת למעטה המלומד שלו מסתתר הידע האלוהי העמוק הדרוש למשיח?

והנזירים המשיכו לתהות. מה בנוגע לתומס, הליצן של קבוצתנו? הרי כולנו יודעים את כוחו המרפא של הצחוק, ואין ד”ר גדול יותר לשמחה מאשר תומס. אולי תומס הוא המשיח? ומה עם לוק? לוק תמיד מארגן דברים, דואג לכל מחסורנו ושומר שהמנזר יתפקד. אולי לוק הוא ×–×” שיביא את הסדר ההרמוני לעולם העתיד לבוא?

אבל מצד שני אולי… אולי ×–×” אני.

לא בטוחים מי מהם הוא המשיח, החלו הנזירים לראות איש את רעהו בצורה חדשה. הם החלו להתייחס זה לזה בכבוד הרבה יותר גדול וכך גם כל אחד אל עצמו. עד מהרה החלה להשתרר במנזר אווירה של התפעמות והתגלות, עד שאנשים נמשכו לבקר במקום זה של קסם ואפשרויות אינסופיות. חלק מהאורחים היו נשארים כדי לשוחח עם הנזירים, חלק למשך סופשבוע, חלק לשבוע שלם, וחלק פשוט נשארו. המנזר הפך למקום משגשג יותר ומקודש יותר מכפי שהיה מאז ומעולם.

10. אליהו

לחן: גבריאל מאייר

מילים: טקס ההבדלה המסורתי+גביראל מאייר

רבי גפני:

הסוד הכמוס של אליהו טמון בכך שהוא אינו המשיח, אבל אליהו מגלה לנו מי הוא המשיח באמת. וזוהי המשימה של אליהו, לגלות את המשיח בכל אחד ואחת מאיתנו.

אליהו הנביא

אליהו התשבי

אליהו בגלעדי

במהרה בימינו הוא יבוא אלינו

עם משיח בן דוד ( ומוחמד אל’נביא)

דברי דהרמה — רבי גפני:

הצדיק אברהם יהושע השל, הרבי מאופט, נהג לספר את הסיפור הזה בשבועות שלפני סיפור יציאת מצרים. בסיפורו נקלעו אלקנה ופנינה, שהיו פעם אנשים אמידים, לזמנים רעים. הגיע ערב חג הפסח ולבני הזוג לא היה כסף עבור מצרכי היסוד של ארוחת החג המתלווה לטקס. הם מכרו הכול.

החפץ היחיד שנשאר ברשותם היה כוס יפה להפליא של אליהו. היא עברה במשפחתו של אלקנה במשך דורות רבים. עיצובה המעודן, החן האלגנטי של צורתה והכוח הטהור של הכסף תמיד הרעידו בו מיתר. יופיה של הכוס וסיפורה של משפחתו במהלך הדורות, שהכוס היתה עדה לו, תמיד עוררו את נשמתו. ואולם מדוכדך וחסר תקווה החליט אלקנה שאין לו ברירה אלא למכור אותה. אשתו, פנינה, התנגדה בחריפות, ואחרי ויכוח ממושך מנעה אותו מלעשות זאת. ברגע שבו נכנע אלקנה, בלית ברירה, להתנגדויותיה של אשתו, הקיש באופן מסתורי בדלת שליח של בעל חוב שנשכח מכבר. הוא שילם לאלקנה חוב ישן, וכך כבמטה קסם היה להם הסכום הדרוש לארוחת החג.

זמן קצר לאחר הארוחה אלקנה מת. למרות מעשיו הטובים הרבים, הוא לא התקבל לגן עדן. הסיבה? הוא רצה למכור את הכוס. נשמתו הושארה לחכות בשערי גן עדן. זמן קצר לאחר מכן הלכה לעולמה גם פנינה. עם הגיעה לשמים, נפתחו שעריהם לרווחה, מאצילים אור מהעבר האחר. ואולם לפני השערים ישב אלקנה שלה. כשראתה שהושאר מחוץ לגן עדן, סירבה לעבור בשער בלעדיו.

אף שהיה זה מנוגד לכללים, נגע ללבם של המלאכים עומק אהבתה לאלקנה. אלקנה ופנינה נכנסו לגן עדן ביחד, מחזיקים ביניהם את כוסו של אליהו. האהבה גוברת אפילו על חוקי השמים.

11. אדמה ושמיים

שיר לחן ריינבו

גירסה עברית: גיל רון שמע/שמעון
גירסה ערבית: גבריאל מאיר

רבי גפני:

יש אומרים שבכדי לגעת באלוהות האדם חייב להתגבר על התשוקה. על מנת לגעת באל, אתה חייב להיכנס אל תוככי התשוקה עצמה. כי האלוהות היא היא התשוקה.

אדמה ושמים

חום האש, צליל המים

אני מרגיש זאת בגופי, ברוחי, ובנשמתי

דברי דהרמה – רבי גפני:

אנו חושבים שהאל הוא אי שם הרחק; אני מבטיח לכם שאין ×–×” נכון. האלוהות כל כך קרובה — “×›×™ קרוב אליך הדבר מאד” מאד. אתה יכול להרגיש את האלוהות כאשר הנך צועד בארץ והיא אוחזת בך בחיקה… אתה יכול לנשום את האל דרך עיניך וליבך…הביטי בשמיים והרשי לעצמך ליפול אל המרחב האין-סופי של שמיים כחולים ובהירים, את יכולה להרגיש איך האלוהות מלטפת אותך כמים הזורמים ברוך על גופך וכאש היוקדת כאשר האלוהות מתנה איתך אהבים ומזמינה אותך להתמזג עמה. את מוארת בחיק האל ברגע ×–×”. אין מקום ללכת- אתה כבר כאן.

12. ברכת הכהנים

לחן: חי אוטאל

מילים:התנ“ך

רבי גפני:

אנו בסופו של המסע שלנו יחדיו, ברכת הכהנים. הרשו לי להיות הכהן – בשם כל הדורות, כל הגברים, כל הנשים, כל הילדים, כל החיות והציפורים, בשם אמא אדמה.

אני מברך את כולנו בברכת האוהבים, ברכה שנגלה את הייחודיות הנצחית השוכנת בתוכנו, בכל פנים שאנו פוגשים. ברכה לדעת שהאל אוהב אותנו, שהאל חושק בנו, שהאל מתאווה לנו.

ברכה לדעת שאנו יכולים לחלום; שהחלומות שאבדו לנו ניתנים להשבה, ולחיותם מחדש. ברכה לדעת כי אף לאחר שמעדנו ונפלנו שוב,ביתר שאת, אנו יכולים לעלות, להתרומם, אנו יכולים להגביה עוף.

ברכה לדעת כי אין אדם אחר בעולם אשר כמונו זולת עצמינו.

ברכה לדעת כי האלוהות היא האפשרות של האפשרות.

רוח היקום! העניקי לנו מאהבתך, תני לנו את ברכתך.

יברכך יהוה וישמרך

יאר יהוה פניו אליך ויחונך

ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום

שלום, שלום, שלום וישם לך שלום

דברי דהרמה – רבי גפני:

הכהן הקדוש מברך את העם באהבה הזורמת מעומקו של ליבו.מהי ברכת האהבה? הרשו לי לספר לכם סיפור על שני המאהבים היפהפיים והארוטיים ביותר שראיתי.

בשעת בין הערביים, ברחוב צדדי בירושלים. איש ואישה הלכו שלובי זרועות. הם לא הבחינו בי. היא נראתה בת מאה ועשר בקירוב והוא נראה מבוגר ממנה בשנים אחדות. שרוך נעלה נפרם. כשהבחין בכך, עצר. הם החליפו מבט חטוף, ואז לאט לאט הוא התכופף. לא שיערתי שבן אדם יכול לנוע באיטיות כה גדולה. בעדינות ותוך כאב שהסבו לו ידיו דלוקות הפרקים הוא קשר את נעלה. זה ארך חמש דקות שלמות. ואני מתוך הצללים צפיתי בהם מרותק ביראת כבוד.

הדרך שבה קיבלה גילוי זה של אהבה היתה ביטוי אירוטי אולטימטיבי. הוא קיבל אותה, והיא קיבלה אותו. היא קיבלה אותו ללא סייג.

* הגירסאות העבריות אינן תרגומים של השירים המקוריים.

קרדיטים:

דברי הדהרמה העברית, קריאות קדושות, יוזמה וחזון: רבי מרדכי גפני;

שילוב תכנים, בחירת טקסטים ולחנים, וחזון: גבריאל מאייר

עיבודים והפקה מוסיקלית: אבישי בר נתן
תרגום לעברית: נהריאל לידר
עריכת חוברת: דפנה דגני

הוקלט בדיגיהיפי ×¢”×™ מרק סולימן ורם קודנאובסקי

מיקס: רם קודנאובסקי, סטודיו דיגיהיפי

מאסטר: טלי קיטס SDL

דין דין אביב: קולות: 3,4,4,5,10,11

טאם טאם: 7,9

דג’מבה: 11
אבישי בר נתן: חלילים: 2,12

זורנה: 7

הרמוניום: 9,12

קלידים: וסימפול: 2,3,5,6,7,9,11,12

קולות: 7,10

מקהלות: 5,7,9,11

שירלי בן ארי: מקהלות: 5,11

אודי בן כנען: בגלמה: 3,7,9

סיטאר: 6

גיטרת בס: 5,7
גיטרה קלאסית: 1,2,3,4,5,6,8,10,11,12

גיטרה אקוסטית: 3

לירה: 2

מקהלות: 7,9

דנה בן דוד: צ’לו 2,4,8

קולות: 4

דביר כהן: מקהלות: 5,7,9,11

ינון דאר: מקהלות: 5,7,9,11

איתמר דוארי: קלידים: 5
רונלדו פרייטאס (קריאוקה): קולות: 1-4

קהנדרה לקומב: קלימבה: 1,4

קולות: 1,4

גבריאל מאייר: קולות בכל הרצועות

מקהלות: 5,7,9,11

אמיר פאייס: סנטור: 4,6,8,12
קולות: 1,2,3,4,5,8,9,10,11,12

ירון פאר: אוד: 3,4,9,10

גיל רון שמע: קולות: 3,5,7,9,11

מקהלות: 5,7,9,11

גדי סרי: כלי הקשה בכל הרצועות: משולש, ????, ????,

בונגוס, ????, דרבוקה.
אדגר סילבה: טאבלס: 5,8

שיר סופר: אסרג’: 8,12

סארוד: 12

×’’ורג’ יוסף סמען: קולות: 11

תודות מיוחדות:

אנו רוצים להודות באופן מיוחד ל:

גבריאל מאייר

אבישי בר נתן
סוזי רוגובין

שנטם זוהר

אור זוהר

אברהם לידר

דפנה דגני

אפרת גולדנברג

שמעון לב טהור
צבי בילין

רבי מרדכי גפני

דורית בת שלום

כולם וכל אחד לחוד מחבר הנאמנים של בית חדש , אשר רק הודות לעזרתם הנדיבה פרוייקט זה התגשם.

עטיפה אחורית :

ברגע זה ברצוני לתת את החיבוק הגדול בעולם לכל איש ואישה הקורא מילים אלו

אני רוצה להזמין אותך- עם המון כבוד ורוך — לזכור שהנך יפהפה ומדהים;

שאת מיוחדת ואין כמותך; שיש לך טביעת נשמה; דרך ייחודית לצחוק, לחיות, לאהוב ולהיות.

בעולם שהנו שלך ואך ורק שלך.

אני רוצה להזמין אותך לחיות את טביעת הנשמה הזו… לחיות את סיפורך האמיתי לעומקו הצרוף ולדעת- שכשאתה עצמך… שפתותיך ממש מנשקות ומתמזגות עם שפתי האל.

זהו הסוד הגדול של הקבלה- כשאת בסיפור שלך- ליבך נפתח ויש בך מרחב עצום היכול להכיל את הסיפורים של כל אדם אחר. כשאתה ×—×™ את סיפורך… המלאכים, העצים…השרפים וחיות הקודש… כל המציאות שרה בחדווה אקסטטית. זהו הסוד של השבת הטמון בשירים אלה; הרפה מכל המסיכות, קלף את כל התחפושות ודע שאתה ממש אחד עם האלוהות… ודע שהנתיב אל הזיווג האולטימטיבי עם האלוהי הוא לא אחר מהייחודיות הנצחית והנפלאה של סיפור חייך.

אני מבטיח לכם בשם כל הדורות, בשם אברהם, יצחק ויעקב, בשם שרה, רבקה, לאה ורחל ש-“כל מקום שבו היית, חייב היית להיות”..ש..את נפלאה…אתה תמים… וכל פעם שאתה מועד, אתה נופל לידי האל.

עם אהבה רבה וחיבוקים

רבי מרדכי גפני

ראש הקהילה הרוחנית “בית חדש”

ראש המכון לקבלה אינטגרלית במכון האינטגרלי של קן ווילבר