?מילותי מה זה “בית-חדש” ומי זה גפני

מילותיי
מה זה “בית חדש”- ומי זה גפני?- מסע אישי

הפעם הראשונה בה הרגשתי התרגשות לקראת כניסת השבת,היתה בפסטיבל על החוף בקבלת שבת המונית שגפני עשה ב”סגול”.

הכניסה המרשימה של הכלה-שבת המלכה- כמו שגפני קרא לה,הדקות הזו,המעבר הזה לקדושה,חילחל לגופי והתפשט בשמחה מתרגשת,זה היה הקול הראשון שנישמע מתוכי שקרא לי לשאול על היהדות,שעד אז היתה דודה קרובה-רחוקה שלי,עד אז לא הבנתי שהיהדות פועמת בתוכי….

אחרי עוד כמה מפגשים עם גפני בפסטיבלים שונים,אחרי הקשבה למילים שלו שניכנסו אל ליבי בתחושה נכונה,הבנתי שזה מה שאני הולכת ללמוד.ונירשמתי לבית המדרש ב”בית-חדש”.
הייתי שם 3 שנים,שנים של עומק ומשמעות שאין כמותם,עולם שלם התגלה לי…שם הבנתי שהיהדות אינה חיצונית ולא שייכת לאף גוף שמייצג אותה…היא חוכמה עתיקה שבכוחה לגלות בי עומק אינסופי,כמו שאני מגלה בה…והיחסים בנינו ,ככל שהם מתעמקים,הם מקרבים אותי אל בוראי- ובעצם אלי,והופכים אותי לאדם רגיש מוסרי וטוב יותר.

“בית חדש” הפך בשבילי מקום שהעשיר את פנימיותי ואת עוצמתי,מקום שהרחיב את מעגלי המורים והחברים שלי לדרך שניקראת חיים,מקום שהפך משמעותי גם לילדי שתמיד שותפים לדרכי.

בשיעורים,שרנו תפילות קראנו טקסטים,דברי תורה,העמקנו ביחד איתו,גפני לקח את הכתבים העתיקים,את התורה,וביחד איתנו ,תוך שהוא מנחה ופורש אותה לפנינו,ואנחנו הולכים צעד אחר צעד …ומעמיקים…עד שהיא מתעוררת לחיים…
עברתי מסע מדהים….אך מעבר לתוכן המרתק,היתה תמיד הרגישות האינסופית שלו לכל אחד ואחת,

החיבור בין כל הדברים שיצאו מחוכמת הלב שלו ונימסרו אלינו ברכות ואהבה,המסירות שלו כמורה לתלמידיו,הרצון לתת ולתת…את כל אלה אני נושאת איתי.
תמיד היתה מורגשת האיכפתיות שלו לכל אחד ואחת,אם יש משהו אחד שאני יכולה להגיד עליו,שמתאר אותו,אני אבחר להגיד –איכפתיות .אולי אפילו איכפת מדי…כאילו כל הסיפורים שמאחורי כל אחד מאיתנו הלכו איתו,בתוכו,כאילו היינו בני משפחתו…והוא היה זוכר ומתעניין ומתייחס ועוזר…. דואג שכל אחד ירגיש שייך,שכל אחד ואחת יהיו בתוך המעגל…”אף אחד לא נשאר מחוץ למעגל” הוא אמר לנו כל פעם מחדש….אמר והתכוון,אמר ועשה.

ובאמת נוצרה קהילה, קבוצה לא קטנה של אנשים שמעבר למסע הפרטי שכל אחד עובר,מעבר לאינדיבידואליות של כל אחד ואחת,היה גם חיבור שהוא לא מובן מאליו…הוא תוצר של מפגשים שמתרחש בהם תהליך עמוק של גילוי האני העצמי,ממקום של חיבור לשורשים שלנו,ליהדות,ותוך כדי המסע ניפתחים ומתרגשים דברים שעולים ופותחים את הלב ומאפשרים לראות את האח או האחות מסביבי במעגל עובר או עוברת את הדרך שלה או שלו…שגם היא ,כמו דרכי,מלאה בחומרי החיים,שגפני דיבר עליהם בכל- כך הרבה כנות וחוכמה…..ואז זה קורה…אתה מסתכל לו או לה בעיניים ורואה שזה קורה …. .והחוויה נישארת בגוף….ומטביעה את חותמה…ויוצרת מציאות חדשה…קצת אחרת…

ומשם מתחיל השינוי,משם העולם מתחיל להתבהר,משם הסערה נירגעת ומשם אני יכולה ליצור ולפעול לעולם מעט טוב יותר.

“בית חדש” הפך לחלק חשוב ומשמעותי בחיים שלי,בפסטיבלים מתחם “בית חדש” היה המקום שבו רציתי להיות,ללמוד, לתת…סופי השבוע המדהימים הפכו משהו שאי אפשר לוותר עליו, לקבלות השבת,שנערכו בתל-אביב,היגענו בכל פעם בקביעות,וכמובן לשיעורים ביפו שהיו התמצית והיפרו את כל שאר הפעילויות….

אפשר להקשיב באתר זה לשיעורים המוקלטים של בית המדרש…אני מאוד ממליצה להאזין להם.עברתי עליהם עכשיו כדי להכניס אותם לאתר ,לתת שמות לפי נושאים…שמעתי כמעט את כולם בזמן אמיתי הרי… ושוב בזמן ההקשבה להקלטה נישאבתי…הם מרתקים!!!

חומר הלימוד מ ד ה י ם ,אוצר של ממש ,יש שם שלוש שנים של השיעורים שלנו,ועוד המון תוספות כמו קבלות שבת,התפילות ששרנו…ועוד…

אני מזמינה להקשיב מעבר לתוכן,מעבר לעומק של חומר הלימוד…אפשר להקשיב לקולו של גפני,לאהבה בקולו,להומור הטוב שלו,לרצון לחלוק איתנו את הידע העצום שלו,ויחד עם זאת להיות צנוע ומכבד תמיד, מכבד אותנו ,את תלמידיו, את הציטוטים שבהם השתמש,את האנשים שעמדו מאחורי הציטוט ואת הדיעות והממסדים השונים….

“בית חדש” לא היה בית ספר, הוא היה תנועה דינמית משתנה על חוף הים, לא פורמלי.
לא היו תעודות, גפני לא הבטיח לאף אחד לא את העולם הבא ולא את העולם הזה.
זה היה מקום מאוד זורם, פתוח , בלי יחסים מבניים נוקשים.
בקיצור, סצינה יהודית אלטרנטיבית.

גפני היה גם חבר של כולם בגובה העיניים,מי שהיה צריך כביסה יכול היה להשתמש במכונת הכביסה שלו, מי ש”נתקע” בת”א ידע שיש לו מקום לישון על אחד המזרונים ב”בית חדש”, לא היה שום פירוד בין מקום מגוריו האישיים והמרחב של בית חדש. מעין רבי חסידי פוסט מודרני, קצת היפי ,קצת בוהמי, גאון, איכפתי, איש טוב שדואג לכולם ולא הרבה לעצמו.

אז מצד אחד, גפני היה המורה שלי,האיש שמרצה באולמות ברחבי העולם,שכבש את מסך הטלביזיה,האיש שגרם לאנשים לשבת פעורי פה,לצחוק,להתרגש…..
ומצד שני, הוא לא היה מורה רחוק, הוא היה חבר קרוב פתוח ונגיש, כל אחד ידע שזה בית חדש , מי שרצה להימצא ,להיות, היה.

מי שרצה משהו יותר פורמלי הלך למקום אחר.

ומצד שלישי….באותו זמן-כל מי שקצת היה קרוב אליו ידע כמה הוא איכפתי,כמה הוא רגיש,הוא פתח את ביתו בשבילנו ללימוד תורה,קיבל כל מי שרצה לבוא, תמיד בחיבוק, תמיד בחיוך, ואנחנו,התלמידים מישראל מ”בית חדש” הרגשנו שאנחנו”ההשקעה” הכי חשובה שלו,כל אדם בוחר איפה להשקיע את מירב מאמציו…הוא בחר בנו.
אם מישהו התהלך עצוב, הוא הרגיש,הציע לשוחח,ישב על המדרגות איתו,וכמו אח קרוב הציע לעזור..

אם מישהו היה שמח-הוא היה שותף לשמחתו.
הוא חיתן כמה אנשים מ”בית חדש”,אני נכחתי באחת החתונות,עמדתי סמוך לחופה.

הייתי בהרבה חתונות.לא ראיתי חתונה כזו בחיי! אני זוכרת שאמרתי לעצמי באותו רגע שרק ככה הייתי רוצה להתחתן,החתונות שראיתי לפני ריגשו אותי בגלל קירבתי לזוג, בגלל המעמד שהוא מרגש בפני עצמו, בגלל ששמחתי בשבילם…אבל פה היה משהו אחר נוסף שלא חויתי עוד,מעבר לטקסט הרגיל שרב אמור להגיד מתחת לחופה,גפני עמד שם באהבה,עם לב פתוח,ודיבר אליהם,היה שם עומק וכוונה ויופי וכבוד למסע הזה של שני אנשים שמתאחדים והופכים אחד,הטקס היה מרגש עד עמקי הנשמה.
אני חושבת שאני יכולה להגיד שבפעם הראשונה הייתי בחתונה.
עד אז צפיתי בחתונות ,הייתי נוכחת,לא הייתי שותפה.
בחתונה הזו הייתי עם הזוג ברגע מאוד עמוק שלהם, הייתי איתם.

אני חושבת שזו הגדולה של גפני,היכולת שלו ברגע מסויים וחשוב,כמו הרגע הזה,להמיס את המחיצות שקיימות ביננו,בני האדם ,את מחיצות הפחד והאגו,ולהיות באמת ביחד.

אז כמורה שלי הוא נתן לי ידע,המון ידע,חיצוני ופנימי. התמלאתי בתוכן וכלים ,ועולם מטאפורי עשיר ועוד ידע שבא מהתורה..שגפני רק הזכיר לנו אותו…קיבלתי המון בהירות…נוסף אור לחיי.
הקשר שלי עם היהדות התחזק,מה שלא חשבתי שיכול לקרות בגלגול הזה.

גפני בעיני, מילא תפקיד חשוב מאוד כרב בישראל,בתפר בין דתיים לחילוניים,כדי לעזור ולגאול את התורה, את היהדות שמעלה אבק כי אלה לא “מזדווגים” איתה באמת ונותנים לה למות….ואלה מוותרים וגם נותנים לה למות…