בכל שנה בישראל, יותר מחמישים אלף ישראלים נוטלים חלק במה שמכונה תנועת הפסטיבלים. בפסטיבלים אלו, ישראלים מהמיינסטרים ומכל הגילאים נוטלים חלק באווירה של אהבה, שייכות וחיפוש רוחני. למרות התנגדותי לכמה מהדברים המתרחשים בפסטיבלים, אני, בשיתוף עם הקהילה הרוחנית שלי בבית חדש, לקחנו על עצמנו תפקיד מנהיגותי בכל הקשור למימד היהודי של תנועת הפסטיבלים. הפסטיבלים אינם תנועה שולית לא חשובה בחברה הישראלית; הם קרוב לוודאי ההתכנסות הציבורית הגדולה ביותר במדינה כיום.

מאות אלפי ישראלים טיילו בהודו וביעדים אחרים במזרח הרחוק לאחר הצבא בחיפוש אחר מימוש רוחני. חבר קרוב, רב ציוני דתי מוכר, אמר לי לאחרונה “ילדים אלו הולכים להודו כצורה של מרד כנגד הממסד הדתי”. הסברתי לו שהם לא מורדים כנגד הממסד הדתי. מרד הוא סוג של קשר. למרבית הילדים ומשתתפי הפסטיבלים הממסד הדתי בכלל לא קיים בהוויה שלהם. עמיתי הרב הופתע ונפגע מהניתוח שלי, אבל בהכירו באמת שבו, הוא שאל אותי, אם כן, מדוע ×–×” כך? הסוד, אמרתי לו, טמון בפרשת השבוע; זהו הסוד של אל שדי, אשר הוא לב ליבו של החוויה הרוחנית היהודית, אשר מרביתה נאבדה ביהדות הדתית של זמננו.

פרשת השבוע מתחילה בתיאור- נדיר בתורה- של אופי החוויה הרוחנית של מייסדי העם היהודי: “וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי” (שמות ו’ ×’’). קריאה מדוקדקת של הטקסט בהשוואה לטקסט מקביל בבראשית מ”ט’ ×›”×”’ ופסוקים תנכיים רבים אחרים, מובילה אל האמת הפשוטה אשר רבים מהמפרשים המקראיים האורתודוכסיים של הטקסט הבינו – הכוונה של המילה שדי בהקשר ×–×” היא שדיים. אל שדי- על פי ר’ יצחק לוריא ומורים קבליים ואורתודוקסיים רבים אחרים – היא גם התגלמות האל המסומלת ×¢”×™ השדיים הנשיים.(ראו לדוגמה בזוהר חלק ב’ דף רנ“×’ ×¢”ב או בשער מאמרי רשב”×™ בפירוש לאדרא זוטא).

הכוונה היא להביע את התחושה של להיות מחובקים בצורה שלמה ורדיקלית על ידי נוכחות האל ואהבתו. חוויה זו אשר מתוארת בשיר השירים (ב’ ו’) ×›”שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני”; אינה החוויה של דיבור לאל, אלא היותנו טבולים בדרך ישירה ובלתי אמצעית במלאות של השדיים האלוהיים אשר מיניקים ומניבים את עצם הווייתנו. זו הייתה המציאות הרוחנית אשר נחוותה ×¢”×™ המורה, המאסטר החסידי שלי, מרדכי ליינר מאיז’ביצעא, כאשר הוא אמר שאמונה פירושה הידע הוודאי הנובע מחוויות ישירות, ש”בכל מקום בו ייפול אדם, הוא ייפול לתוך ידי ×”'”.

ואכן, המילה אמונה עצמה נובעת מהמילה העברית אומן, כפי שמשה השתמש בה בספר במדבר (×™”א’ ×™”ב’) “כאשר ישא האמן את היונק”. מובן ×–×” של אמונה לא מתאר קשר אינטלקטואלי לאלוהי, ואף לא קשר של צו; הוא למעשה מכיל את המובן של להיות מוחזק, מלופת ונאהב באופן מוחלט בידי חיבוקו הנצחי של האל.

הממסד הדתי הן במגזר הדתי ציוני והן במגזר החרדי, מלא באנשים קדושים ונפלאים. יחד עם זאת הוא איבד את מגעו עם מובן זה של אל שדי. היהדות מוצגת או כמחויבות בסיסית או כמערכת חכמה של מצוות מוסריות ופסיכולוגיות, או כשתיהן יחדיו. ובעוד שהמגזרים האלו משקפים מידה מסוימת של אמת, שניהם לוקים בהיעדר החוויה המחייה הבסיסית אשר מניבה וממשיכה מחויבות דתית וחוויה רוחנית

×–×” הוא החיבוק של אל שדי. רבי יצחק סגי-נהור, מקובל דגול של ימי הביניים, כותב שידיעת האל היא “דרך יניקה” ולא “דרך ידיעה”. אכן, המלך דויד כותב בתהילים (ל”ד’ ט’) ” טעמו וראו ×›×™ טוב ×”'”. כמה אנשים כיום חשים כאילו טעמו את האל? למרבה הצער, הסיבה שכך הדבר טמונה בכך שמרבית הרבנים כיום אינם מורים רוחניים אמיתיים, משום שהם עצמם לא חוו מעולם את החוויה של שמחה ומתיקות המתמזגות עם השכינה; של יניקה מהחזה של אל שדי.

בעוד שיש הרבה מקום לביקורת על תנועת הפסטיבלים ובמסעות הרוחניים של הטיילים במזרח, דבר אחד ברור – בשני המקרים ישנה חוויה עמוקה של אל שדי. המהות של חוויית אל שדי היא בחוויה ישירה של האל; ר’ לוי יצחק מברדיצ’ב התייחס למובן ×–×” כאשר הוא פירש את השם ישראל ×›”ישר אל”; החוויה הישירה והבלתי אמצעית של הנוכחות האלוהית.

×–×” יכול להיעשות ×¢”×™ צורות רבות של אימונים רוחניים כולל שירה מקודשת, תפילה עמוקה ואותנטית, מדיטציה קבלית או צורות אחרות של פעילות בהן האני של הבנאדם מתמזג עם האין הכבירה של האל, רק על מנת להיוולד מחדש כאני המחזיק בוודאות המוחלטת שבכל רגע נתון הוא מוחזק בזרועותיו של האל ×”×—×™ “שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני”.

למרבה הצער, חוויה זו של דבקות — החוויה של אל שדי- כמעט חסרה בעולם הדתי של ישראל כיום. וכאשר היא כן נוכחת, היא כמעט בלתי נגישה לחלוטין למחפש החילוני.

הופעתי לאחרונה בתכנית טלוויזיה דתית, בה נשאלתי מדוע אני הולך ללמד בפסטיבלים. לאחר שתיארתי את היופי של הפסטיבלים, במיוחד ×–×” של פסטיבל סגול- הרב אשר הוזמן להתעמת עימי התייחס לפסטיבל ×–×” ×›”מבואות המטונפות”. ברור שהוא התכוון לעובדה שהפסטיבלים לא מקיימים את ההלכה בכך שהם מתקיימים בשבת. הנקודה שהעברתי לו הייתה מאד פשוטה; כמובן שאילו הייתי מנהל פסטיבל כרב אורתודוכסי, הייתי מקיים אותו על פי ההלכה; אולם אין שום סיבה לצפות מהאנשים המנהלים את סגול לעשות כן; לצערי הוא פספס את כל הנקודה. מה שמושך את האנשים לפסטיבלים האלה הוא החוויה של אל שדי. זו הייתה החוויה של אברהם יצחק ויעקב. הם חיו בעולם בו, על פי קריאה פשוטה של התורה ועל פי הרמב”ם, לא הייתה הלכה. ההלכה נועדה להוסיף לחוויה של אל שדי ולא להרוס אותה.

עד שנלמד את האמת החיונית הזו, מאות אלפי ישראלים יחוו את החוויות הרוחניות המשמעותיות ביותר בהודו. בעקבות זאת הם לא יראו שום סיבה מוצדקת בטווח הארוך להישאר מחוברים לחזון הגדול של העם היהודי היושב בארץ ישראל. הרבה מהם לא יישארו בישראל. חיוני לדרוש להשיב בחזרה את החוויה של אל שדי, הן לעתיד היהדות והן לעתיד הציונות.

× .ב. שאר הפרשה מתמקדת במכות שה’ הביא על מצרים; לאחר כל מגיפה פרעה מסכים לשחרר את העבדים העבריים; לאחר שהמכה פוסקת, הודות לתפילותיו של משה; פרעה שוכח את התחייבותו הראשונית ומקשה את ליבו. זהו למעשה קשור ישירות לנושא המרכזי של אל שדי. אף על פי שזה ביטוי של אל הצדק ולא של האל המחבק, החוויה הבסיסית שמשה מנסה להעביר לפרעה היא דומה; קדושה היא לא רעיון; קדושה היא כוח פעיל ונוכח והיא מתרחשת בחיינו, בהיסטוריה שלנו ובלבנו, והיא קוראת לנו למקום הגבוה ביותר, המוסרי ביותר והיפה ביותר בתוכנו.